טרילותרפיה

זן מסטר ניסים אמון

כמו שני ילדים פנימיים – הראש והרגש, הוא והיא. הם נמצאים אתנו בכל מקום–

אתנו כשאנו קמים בבוקר או הולכים לישון, בעבודה וגם כאן עכשיו. הם כמו המקל עם שני הדליים בתאילנד – אחד בכל צד.

לפי האמונה במזרח, נולדים חיים אחרי חיים ובכל פעם מקבלים שני ילדים אחרים. הם נקראים ה”קארמה”, והמטרה היא להגיע ל”חופש מהקארמה” ול “התעוררות” של האמצע.

הטרילותרפיה עוזרת לעשות סדר בבית הפנימי ולהנהיג את שלושתם קדימה.

כמו הסמל של היין והיאנג – בתוך היין יש עיגול של ראש ובתוך היאנג יש עיגול של רגש. לרגש יש היגיון, לראש יש רגשות. לפי התקן הסיני, הראש והרגש צריכים להיות באחוזים 50:50.

אמורים להיות גם חברים ושותפים. אבל כשהאיזון מופר היחס הוא 60:40 או70:30 , ואז הראש כבד, ביקורתי, כהה, תמיד בשליטה, עייף, פסימי, מגביל, מלחיץ, לא ספונטני ולא סומך. הרגש נסגרת בתוך המרתף הפנימי, וסוגרים אותו במכסה. מדי פעם יש התפרצויות של קיטור, והמכסה עף, ואז הראש מחזיר את המכסה ומעצים את השליטה. עם השנים הכעס הופך לעצב.

אם ממשיכים כך שנים רבות, העצב הופך לייאוש. ייאוש זה כשמאבדים תקווה שהראש אי פעם ישתנה.

אז, איך הראש שולט על הרגש?

לפי שש טכניקות : (כדאי לבחון את עצמך במה הראש שלך משתמש בעיקר?)

נקודות למחשבה:

מי בחר לנו את בן או בת הזוג? אם זו היא שבוחרת, היא תבחר במישהו כמוה, רגשי, דרמתי, צבעוני. אם זה הוא שבוחר, הוא יבחר מישהו שהוא כמוהו: אחראי, נאמן. למעשה רק האמצע מסוגל לבחור את הבחירה הנכונה ביותר.

או למשל, בתקופת הלימודים: במבחני הבגרויות, הראש הצליח להושיב אותה ללמוד שבועות או רק ימים? אם היא חזקה, הראש לא מצליח להושיב אותה, הוא לא נחשב תלמיד טוב כי הראש לא הצליח להושיב את הרגש. אם הוא כן מצליח להושיב אותה, הוא נותן לה פיצוי שוקולד.

אצל רוב האנשים מתקיים תהליך של רוטציה, ובכל פעם מישהו אחר יושב בכיסא של הבוס. תרגול מדיטציה הוא צבירה של שעות אמצע ונוכחות חזקה ומובילה של האמצע. זה שיושב בשקט.

זה הזמן לקחת פסק זמן מהילדים ולהיזכר מי את/ה באמת.

האמצע קיים גם בלי קשר לילדים. לא משתנה, הם משתנים. לאמצע אין גיל ואין שם. תמיד אותו הדבר. הראש והרגש הם שמשתנים.

האמצע הוא החידוש, הוא האני האותנטי. הוא מי שאתם במקור.

אם אני זה לא הם, אז מי אני?

זו השאלה הרוחנית, וזה בדיוק התהליך שעבר הבודהה. בגיל עשרים ותשע הוא עזב בית שבו היה לו הכול. הוא היה נסיך אהוב והיו לו אישה, בן תינוק, כסף, סוסים, עתיד מובטח. ובכל זאת הוא לא היה מאושר. שש שנים הוא נדד ולא מצא מנוחה, לא מצא אהבה פנימית, עד שיום אחד, כשישב תחת עץ, התעורר האמצע שלו.

לכל אחד יש ראש, יש רגש ויש אמצע. בכל רגע נתון רק אחד מהם יכול לשבת בכיסא של הנהג. למרבה המבוכה, האמצע הוא שיושב בכיסא של הבוס הכי מעט זמן. אצל רוב האנשים האמצע הוא רק זוג עיניים, רק מודעות. הוא אפילו לא יודע לדבר.

במדיטציה מתחילים לצבור שעות אמצע. יש לשבת בגב ישר, לנשום, להקשיב .אם באה מחשבה אומרים לה: “לא עכשיו.” תשומת הלב לגוף, לריח של האוויר, וגם כשהרגש רוצה משהו, יש לומר לו “לא עכשיו”. במדיטציה מבססים את המנהיגות של האמצע.

התהליך הטרילותרפי מביא לידי הבנה נפרדת של שתי הדמויות השונות ולגילוי האמצע; מביא לידי איזון בין שני הילדים ולמצב שהם עוזרים זה לזה; מחזיר את האהבה פנימה ומאפשר לכם חיים עם מסרים חיוביים כלפי עצמכם.

אצל רוב האנשים שני הילדים הפנימיים לא מסתדרים טוב, שניהם צריכים עזרה והאמצע נמצא בשיתוק עמוק. במצב זה כמובן קשה מאוד לשבת במדיטציה.

כשאומרים לך שאי אפשר לאהוב אחרים עד שאתה לא אוהב את עצמך, הכוונה היא לאהבה שבין כל השלושה. כשהאמצע מתעורר הוא בעל פוטנציאל רחב ביותר. גם האינטואיציה של האמצע שונה מהאינטואיציה של הרגש, והיא עמוקה יותר.

קארל יונג התחיל עם החלוקה הזאת.
לראש ולרגש קרא אנימה ואנימוס, אבל הוא לא הכיר באפשרות לשוחח עם שניהם ושהם ישוחחו בינם לבין עצמם.
התוספת המיוחדת שלנו היא קיומו של ההורה, הכרית שבאמצע, והשאלה הרוחנית:

?Who am I

לא צריך למהר לחפש את התשובה. לא תמיד תימצאו התשובה במילים. מדובר בהתעוררות, בלידה מחדש את האמצע. לאמצע אומרים: אתה אבא שלהם. זוהי תורת הזן.

Wake up

איפה מרגיש הכי טוב לשבת? ללמוד להתבונן למי אנחנו נאמנים יותר – לראש או לרגש?

THE TRUE SELF

בהליך של גישור בין הראש לרגש, גישור להפסקת המאבקים ביניהם. האמצע נקי. הוא בודהה שנמצא בתוך כל אחד. זה את/ה. ורק האמצע יכול באמת להרגיע אותם ולהחזיר את “הכול בסדר” הביתה.